פסק-דין בתיק עפ"ת 10221-02-12

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בחיפה, שבו נידון המערער בהעדרו בגין עבירה של נהיגה בשכרות ועל החלטתו של בית משפט לתעבורה לפיה נדחתה בקשת המערער לביטול פסק הדין שניתן בהעדר.

פסק דין וההחלטה נתנו ע"י השופט ש. בנג'ו בתיק תת"ע 7304-08-11. פסק הדין ניתן ביום 31.10.11 והחלטה ניתנה ביום 1.1.12.

המערער טען כי הוא לא קיבל זימון לדיון, לכן לא ידע על מועד הדיון ולא התייצב אליו.

המערער טען עוד כי הוא אינו חתום על דו"ח העבירה (כתב האישום) וחרף זאת התייצב לשימוע שהתקיים ביום  15.5.11, למרות האמור בדו"ח השימוע כפי שיפורט להלן.

כאן המקום לציין כי מהמסמכים שהונחו בפניי במסגרת הערעור עולה מטופס השימוע כי המערער לא התייצב לשימוע.

המערער טוען כי הוא התייצב לשימוע על יסוד האמור בתגובת המשיבה מיום 20.12.11, שבה נמחקה המילה " לא" שבסעיף 3 לתגובה שבכתב יד.

ב"כ המערער מבקש מבית משפט לקבל את הערעור ולבטל את החלטת בית משפט לתעבורה, לרבות פסק הדין שניתן בהעדר.

לדעת ב"כ המערער הרשעת המערער בהעדרו בעבירה חמורה  מעידה על קיומו של עוות דין, כי הרי כלל יסוד הוא שיש לתת לנאשם את יומו בבית המשפט. ב"כ המערער האריך בטיעוניו ביחס לזימונו של המערער, שלטעמו מדובר בזימון שאינו כדין.

עוד טען ב"כ המערער כי מדובר בטענות שמחייבות קיום דיון במעמד הצדדים והעלאת הטענות בדרך של חקירת המצהיר, המערער והשוטר שרשם את דו"ח העבירה בהקשר לעובדה אם הדו"ח נמסר למערער, כטענת המשיבה ואם לאו, כטענת המערער.

המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור, הואיל ובעניינו של המערער לא מתקיים אף מבחן מהמבחנים הדרושים לביטול פסק דין שניתן בהעדר.

עוד טענה המשיבה כי דו"ח העבירה נמסר לידיו של המערער, הוא חתום על כך ולכן אין לקבל את טענתו כי הוא לא חתם על קבלת דו"ח העבירה.

ב"כ המשיבה הוסיפה וטענה כי בתי המשפט לתעבורה נוהגים להרשיע אדם שאינו מתייצב לדיון, גם אם הוא סירב לחתום על דו"ח העבירה וקל וחומר אם הדו"ח נמסר. על כן, אין כל חשיבות לטענה אם המערער חתם או לא חתם על דו"ח העבירה, לטעמה. מכל מקום, לדעתה, אין כל הגיון בטענת המערער שדו"ח העבירה לא נמסר לידיו ובעיקר כשמתנוססת עליו חתימה לכאורה של מי שהדו"ח נרשם נגדו.

המשיבה הוסיפה וטענה כי בית משפט לתעבורה בהחלטתו התייחס הן לעילה של הצדק סביר לאי התייצבות והן לעילה של החשש הממשי לעוות דין. החלטתו מנומקת ומפורטת כך שאין להתערב בה.

לאחר שעיינתי בפסק הדין של בית משפט לתעבורה, בהחלטתו, בהודעת הערעור, במסמכים השונים הנוגעים לבדיקת ריכוז אלכוהול בדמו של המערער ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערעור.

העילות לביטול פסק הדין שניתן בהעדר נקבעו בסע' 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב -1982, שקבע שתי עילות חלופיות: העילה הראשונה - מתן הסבר סביר להיעדרות והשנייה - להצביע על קיומו של חשש ממשי לעיוות דין, כך שדי בקיומה של עילה אחת משתי העילות הנ"ל כדי להצדיק ביטול פסק דין שניתן בהעדר - ראו לעניין זהרע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.12.09), רע"פ 5146/09 שרעב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 28.7.09), רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.2.04), רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.10.03), רע"פ 5377/03 וגדי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.6.03), רע"פ 8333/09 חביבי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.10.09) ורע"פ 511/10 ג'אודאד על אבו מוהנא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.1.10).

בחנתי את טענות המערער המתכחשת לחתימה המופיעה על דו"ח העבירה ונראה לי כי טענה זו הועלתה באופן כללי וסתמי ואף מבלי שתתייחס לחתימות המופיעות על דו"ח העיכוב, על תוצאות הבדיקה של הינשוף, על דו"ח המאפיינים, על דו"ח תחקור חשוד, על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף, על אישור בדבר נטילת רישיון הנהיגה, על אישור בדבר נטילת רשיון הרכב ועל ההודעה על שימוע אליו זומן המערער, חתימות שלא הוכחשו על ידי המערער.

על כל הטפסים הנ"ל, לכאורה, ומבלי להתיימר להיות מומחה מופיעות חתימות דומות שרובן לא הוכחשו על ידי המערער. זאת ועוד, גם אם נניח כי יש אמת בטענתו שהוא התייצב לשימוע, ולא כך אני קובע, הרי שניתן להניח כי המסמכים נמסרו לידיו שאם לא כן לא יכול היה לזכור היכן היה עליו להתייצב לשימוע ובאיזה שעה. אזכיר כי בטופס השימוע רשום מועד הדיון ושעת הדיון.

כאמור, בית משפט לתעבורה מוסמך לדון בבקשה לבטול פסק דין שניתן בהעדר מבלי לזמן את הצדדים ומבלי לקיים דיון בבקשה במעמדם - לעניין זה ראו רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793  וראו גם ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם (ניתן ביום 6.1.09), שם קבע בית משפט העליון כי:

"בית המשפט המעיין בבקשת הביטול מוסמך לדחותה על סמך האמור בה בלבד; כך ייעשה בוודאי אם הטענות אינן מאומתות והבקשה אינה מגלה עילה לביטול פסק הדין. בית המשפט מוסמך גם לבקש את תגובת המדינה לבקשה, אם ראה צורך בכך, ובנסיבות מתאימות וחריגות אף יזמן את הצדדים לדיון בבקשה אם יראה לנכון "